לדעת יותר על היסטוריה של המוזיקה

לדעת יותר על היסטוריה של המוזיקהמוזיקה מלווה את אנושות מתמיד. האדם ניסה בתחילה לחקות את קולות הטבע או לבטא את רגשותיו ומחשבותיו במקצב מוזיקלי כמו ציפורים. הוא הושר גם בלידות, הלוויות, חתונות, מסיבות וטקסים דתיים. הוא שימש כתרופה לדיכאון או לטיפול בכאב, להבעת אהבה, לפסטיבלים, תחרויות ספורט או תהלוכות צבאיות, או כאמצעי לגרום לעובדים לעמול משימות מונוטוניות על פי קצב הלמות התוף. ללא ספק, שירי ילדים היו גם הם אחד הז’אנרים שהתפתחו עם הזמן.
אנו יכולים לומר שהמוזיקה התפתחה עם האדם. ז’אנרים וכלי נגינה מוזיקליים התפתחו בהתאם לאירועים, לתרבות ולאקלים שסימנו אנשים מדור לדור.

התחלות המוזיקה

לפני 40,000 שנה, בני האדם הפליאוליתיים כמו הומו סאפיינס והניאנדרטלים ניגנו בחליל שנחצב מעצמות כנפי ציפורים או שנהב ממותה. בשנת 5500 לפני הספירה האסיאתים הניאוליתיים צדו תנינים כדי להכין תופים מהעור שלהם. המצרים והאינדיאנים יצרו נחשים והשתמשו בהם ככלי הקשה לטקסים דתיים או להרחקת רוחות רעות.
השיר הראשון עם סימון מוסיקלי שנמצא על ידי ארכיאולוגים הוא המזמור של ניקל בסוריה כיום, הכתוב בצורת כתב יתדות על לוח חימר משנת 1400 לפני הספירה. היוונים והרומאים ניגנו בכלי מיתר – קיתאר או לירה, או בחליל הכפול הנקרא אולוס. הסינים יצרו פעמונים, לאוטות ארבע מיתרים הידועות בשם Pipa, או כלים עם שבעה מיתרים הנקראים Guqin. הערבים הלחינו שירי זמן קצב והשתמשו ככלי נגינה בלוט הנקרא רבב שהוא האב הקדמון של הכינור של היום.

מוזיקת ​​ימי הביניים – בין דת לחילוניות

באירופה הפיאודלית, המוזיקה הגרגוריאנית הייתה דומיננטית, סגנון מוזיקלי ליטורגי בהשראת המוזיקה היהודית, והשירה מילאה תפקיד מרכזי בליווי העוגב. האירופים לא תמיד היו אנשים משעממים שהאזינו למוזיקה כנסייתית. לעתים קרובות הם הלכו לפאבים, ירידים או פסטיבלים ציבוריים כדי להאזין לבלדות ושירי חצוצרה פסטורליים, מלחמתיים או רומנטיים.
הרנסנס, הבארוק והנאורות הפכו לפופולריים כלי מיתר כמו כינורות וגיטרות, כלי נשיפה כמו חצוצרה, טרומבון או חצוצרה, וצ’מבלו ופסנתר. איתם אורגנו הרכבים מוזיקליים, סימפוניות וקונצרטים של מוזיקה קלאסית, שהוצגו מדי פעם בהצגות אופרה או תיאטרון. מוצרט, בטהובן, ויוואלדי, באך, היידן ושוברט היו ה”כוכבים” של המאות ה-18-19. במאה ה-19 שלטה המוזיקה הרומנטית, שהתמקדה בנושאים כמו טבע, מיסטיקה ולאומיות.

מוזיקה מודרנית – “בואו רוקנרול!”

התיעוש, הדמוקרטיה והצרכנות הביאו להופעתם של ז’אנרים מוזיקליים התואמים לתרבות ההמונים. בתחילת המאה ה-20, בארצות הברית, האפרו-אמריקאים המציאו את ז’אנר הג’אז שהיה מאולתר במקצב סווינג טיפוסי, מלווה בנוסחה הרמונית קבועה בשם בלוז ובעל גוון אקספרסיבי יותר, עם צלילי כלי נגינה מתפרצים יותר וקשים, עם קולות אנושיים חזקים יותר המבטאים אמת גולמית אסתטית. הזמרים המפורסמים ביותר היו לואי ארמסטרונג, פרנק סינטרה ואלה פיצג’רלד.
הז’אנר הדומיננטי השני של המאה ה-20 היה מוזיקת ​​פופ, בעלת מבנה קליל על מקצבים נעימים ורוקדים, העוסקת בנושאים כמו אהבה מומשת או לא ממומשת, חופש או הצלחה. מלך ז’אנר הפופ נחשב למייקל ג’קסון, ומלכת הפופ היא מדונה.

הז’אנר השלישי השולט היה מוזיקת ​​רוק שנוצרה משילוב של בלוז, ג’אז, קאנטרי וגוספל, שניגנה עם גיטרות חשמליות, גיטרה בס, קלידים ותופים. תת-ז’אנרים כמו רוקנ’רול, פאנק רוק, רוק פסיכדלי, הווי מטאל התפתחו מהרוק. כמו מוזיקת ​​פופ, מוזיקת ​​רוק יכולה לבטא חופש, אהבה, אבל גם כעס או עצב במקרה של תת-הבי מטאל. שנות ה-70 סימנו את הפופולריות של ז’אנר הדיסקו, ה-Fאנק, המוזיקה האלקטרונית וההיפ-הופ המאופיין בסגנון ביטבוקס, כלי הקשה וקול רחוב, ומז’אנר זה התפתחה מוזיקת ​​טראפ. רוב השירים מהמאה ה-20 הוקרנו בסרטונים או הושרו בקונצרטים. האישים המפורסמים ביותר של הז’אנר היו אלביס פריסלי, קורט קוביין, ג’ימי הנדריקס, צ’אק ברי, פרדי מרקורי, ולהקות הרוק הפופולריות ביותר היו קווין, פינק פלויד, מטאליקה, ביטלס, AC/DC והרולינג סטונס.

מאת: נטשה קירילנקו – מורה למוזיקה ואמא ל-2 שאוהבים שירי ילדים

דרגו את שיר
[Total: 1 Average: 5]